| מנארצהמחשב מאת נבו סבוראי | ||
|
היה עליו לרכז את מחשבותיו. האור החלבי צרב בעיניו. הוא ריכז את ישותו במילה שזכר, ניסה להדביק את עצמו לנקודה מסוימת, ואז אבדה לו הכרתו. תחושה של חום כבד ואור מלא חיים האירה את חושיו. ידו השמאלית חשה במוצקות גרגירית, וריח של אדמה היה בנחיריו. לאט לאט פתח את עיניו. האור היה מסנוור עדיין, אבל נעים. היה אור שמש חם צהוב ונקי. הוא היה מוטל על אדמה בתוך שדה לא מעובד, שמי תכלת נקיים ובהירים מעליו. הוא התיישב בתנועה אחת, גופו היה מלא מרץ וכוח חדש. תחושת הבדידות חלפה. כחמש מאות מטר מולו, על גבעה מסולעת שעליה צמחו עצי זיתים עתיקים מפותלי גזע, הלכו שלוש דמויות אדם. היה ברור שהם מתווכחים בינהם לפי תנועות הידיים שלהם ולפי זה שהיו נעצרים כל כמה צעדים וממשיכים. דומה היה שאינם מבחינים לאן הם הולכים, אבל הם הלכו והתקרבו אליו. לאט לאט הבחין רם בפרטים בלבושם ובחזותם. הראשון שתפס את עינו היה איש גבוה וצנום, שערו מתולתל חום. היה דומה שיש בו כוח אדיר, גם בתנועותיו. בעיקר היתה תחושה שהאיש קשור לאדמה בטבורו והיא נותנת לו כוח, כך שנראה היה שהוא כמעט לא נוגע בה בהילוכו. השני היה איש רגיל בגודלו מוצק וקורן חום רוחני, תנועותיו היו שלוות. השלישי היה הצעיר שביניהם. הוא היה זקוף קומה וחזק, שיער בלונדיני וחיוך תמים. נאה היה למראה, אך, באופן פרדוקסלי, גם חייתי מאוד. דיבורו של הצעיר נקטע כשפגשו עיניו את של רם. הוא אמר: "תראו תראו, עבם. חיית עיר. שלום בן תמותה. אתה מחפש משהו?" שני האחרים עמדו מלכת, הם נעשו שקופים וחסרי צורה ונעלמו כאילו היו אויר. על המקום שעליו עמדו נשאר מין צל קטן ועשן, ולאחר שניות מספר לא כלום. הצעיר שעמד קרוב אליו נשאר מחייך כשהיה, ונראה שהשינוי לא הטריד אותו כלל. כאילו היה דבר מעין זה הטבע בפשטותו. רם חייך אף הוא והושיט את ידו לצעיר, הוא דיבר וקולו נשמע קצת מעוות באוזניו: "באתי בשליחות מילה, המילה אחד". על הכריכה האחורית המשיח היה פה כבר מזמן תחיית המתים התחוללה אבל מסתבר שאנשים לא מבינים מה נהיה רם נשלח על ידי יהוה להזכיר להם מי הם בתוך ארץ המחשב הוא נתקל באנשים שמנסים לעשות הכל להיות הכל להבין את כל מה שמחוץ להם חוץ מאת עצמם ואת גודל המקום והזמן שהם חיים בו התינוק המדבר יחולל את המהפכה! |  | |