מיוחדים מאת גדי בלורי
2. בחזרה למילשורי
מסע ארוך ומפרך בין 9 ירחים במרחבי הזמן שלי הגיע לקיצו.
חזרתי אל צרא,,,,,,,, הלא הוא העולם אליו התוודעתי בצעדי חיי
הראשונים. שבתי על מנת לפרוק מעלי מסע כבד שגרם לחללית
האם שלי ולי תקלות מכניות רבות. מצבי המוטורי ואף המנטלי
היו פחות או יותר תקינים,,,,,,,,,, אך פחדתי מאומץ ליבי המופרז,
שבשרירותו הסתכנתי ונעתי כך במרחבי חלל הזמן,,,,,,, עם מטען
מחשבות חורג – עמוס לעייפה. נעתרתי להמלצות רבות שקיבלתי
מפועלי מחשבה אחרים, לעצור, לפרוק את תא המטען שלי ולנוח.
כמו כן חייב הייתי בדחיפות לנשום חמצן אנושי ולתדלק את עצמי
שהתרוקן מתוכנו. לפיכך, עגנתי את ספינת החלל הישנה
והפרימיטיבית שלי לזמן מוגבל במגרש חניה קרוב שבמושבה
הימחנם ויצאתי בחברת עצמי על דאוני הפרטי לזמן הפוגה, בכדי
לבקר בעיר הולדתי הבצורה – מילשורי, בה – כהרגלי בקודש אנוח
ואתחזק, אולי אף אפגוש ידידים מהווה אחר שלי שכמעט ונשכח.
דאוני מונע מכוח רוחי. רוח טובה שורה עלי כעת. אוהב אני עד
מאוד את התחושה הזו המשרה עלי נינוחות. מקורה בעצמאות
וחופש תנועה מוחלט. חבל רק שאיני יכול להניע כך גם את
חללית האם שלי,,,,,,, היא כבדה מידי, איטית ומסורבלת ולפעמים
נאלץ אני להזעיק עמיתים למקצוע,,,,,,,, על מנת שיעזרו לי לדחוף
אותה ברוחם בכדי להניעה. 120 דקות הוא זמן הריחוף בין
מילשורי להימחנם [שטח הפקר בעמק הנדרי שבצפון ארץ לארשי
המשמש כיום כמסוף לכלי תעופה וריחוף ובעברו,,,,,,,,,,,, 'כמושבת
עונשין לזומבים ולאינדיוידואלים רפיי שכל']. האמת היא שאני
די מרוגש מהנופים הישנים-חדשים הנקרים כעת בדרכי. הרים,
גבעות, שדות והמון שמיים. כן, במיוחד שמיים. במרחבי חלל
הזמן אין שכמותם,,,,,, מלבד מרחבי אין קץ של שחור עמוק עטור
כוכבים נוצצים הנה סוף סוף מסתמן לו חופש לקראתי.
חופש יקר ומוכר. תחושה נעימה עברה בי בעתיו. מכיון
שהמושג אינו שכיח או נגיש בחיי,,,, חשתי כעת כיצד באחת מוסר
מעליי עול השיעבוד והמשכון,,,,,,,,,,,,,, לסמכות, למרחב ולעצמי.
[כיצור הנע ונד במרחבי הזמן,,,,, בהם תפישת המושגים מופשטת,
יכולתי בנקל להתאקלם כל פעם מחדש אל רגע קאראי ונדיר זה].

על הכריכה האחורית
סוף דבר///// כפתח דבר
העתיד הצפוי יגיע כהרף עין ויהפוך להווה. מקורו במציאות
הפוכה. עברו ישכח וטוב שכך. זהו דיווח עתידני נוקב ולא
שגרתי על עיר שבגין מזגה אבדה את האויר שבה,,,, את עצמה
ואת דעתה. נטולת הווה ומנותקת בזמן, מתנדנדת העיר בין עבר
לעתיד וככל שזה מתווסף והולך,,,,, כך הולכת היא לשום מקום.
ההווה המתמשך עוצר בה מלכת. נטול מציאות ממשית ונטול
חיים מתנתק הוא מעצמו ומעברו, מעתידו וממחזור החיים אליו
הורגל ואותו ייצג. בד בבד, סיוט ישן של יחיד חסר זהות " מתגשם"
והופך למציאות הכלל. מנותק מעצמו ומופשט בין הזמנים, מרחף
לו בעל החלום במסע נסיגה ממציאות אחרת בחזרה אל עיר
הולדתו. חופשה אקראית תוביל אותו אל מסע הישרדות מפרך
והזוי,,, בלתי נשכח ובהחלט אפשרי.